אין ספק, החיים חולפים כהרף עין, ולכן חשוב שלא לקחת את האנשים האהובים עלינו כמובנים מאליהם. אין תחושות רבות המתקרבות לזו הדומה לאבדן אדם יקר.
הסיפור שנביא בפניכם היום, אשר רץ ברשת מזה זמן מה, הוא תזכורת מצוינת לנאמר. מדובר באדם, אשר הגיע למסקנה כשנה לאחר שעזב את אשתו – אך את הנעשה כבר אי אפשר היה להשיב. כעת ייאלץ לחיות עם רגשות החרטה עד סוף ימיו.
לסיפור הזה יש מוסר השכל שלא יסולא בפז, ומוטב שיגיע לכמה שיותר אנשים. אז אתם כבר יודעים מה לעשות, שתפו אותו עם כולם:)
"במהלך החיים, אנו מדלגים מעל משוכות רבות.
לפני כשנה בערך, נפרדתי מאשתי. החלטתי לעזוב אותה בשביל מישהי יפה יותר.
אשתי לשעבר סבלה מעודף משקל, העור שלה היה עמוס סימני מתיחה וצלוליט. הבטן והחזה שלה היו נפולים ולא נעימים למראה (או למגע).
אני לא זוכר מתי הסתרקה לאחרונה. השיער שלה היה סתור ומבולגן תמיד.
היא לא נהגה להתאפר, ונעלה נעליים בלויות וישנות.
לק על הציפורניים? מעולם לא שמעה על כך. היא גם לא הרבתה להתגלח.
על חזייה היא לא שמעה וגבות מסודרות היו משהו שראתה רק בסרטים.
בקיצור: הפסקתי להימשך אליה. האישה בה התאהבתי לפני שנישאנו הפכה לזיכרון רחוק.
כשנה לאחר שנפרדתי ממנה, פגשתי את האישה שהייתה פעם אשתי.
היא זרחה מאושר, והשילה רבות ממשקל גופה.
היא שמה שפתון נוצץ על השפתיים הנאות שלה, ולבשה שמלה שישבה עליה מדהים.
הגוף שלה התקשה להסגיר את העובדה שיצאו ממנו שושה ילדים (שהיו גם שלי)
היה לה שפתון בוהק על השפתיים, והשמלה שלבשה התאימה לה בצורה נפלאה.
בדיוק אז הבנתי את משמעות המשקל העודף שלה. זו הייתה תוצאה של ההיריון האחרון שלה. הייתה לה בטן גדולה יותר, אין ספק, אבל זו הבטן שהעניקה לי את המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בחיי.
והצלוליטיס שלה? הוא הצטבר שם רק כי לא היה לה זמן ללכת לחדר הכושר. היא הייתה צריכה להיות שם בשביל הילדים שלנו בכל שעה ביום.
להסתרק? להתאפר? להתגלח? בוודאי שלא בכל יום.
היא החליטה לוותר על החזייה כי כך היה לה קל יותר להניק את התינוק שלנו.
היא גיהצה, וניקתה, ובישלה ועשתה אתה הכל כשעל פניה מרוח חיוך גדול.
היא אהבה את חיי המשפחה וראתה בהם שלמים ומושלמים.
אז היום, עכשיו, אני רוצה לספר לכם משהו.
פעם ידעתי איך זה מה מרגיש כשיש לך אישה אמיתית בבית, אבל אני חירבתי את הכל. אמרתי לה שאני לא מעוניין בה יותר.
בחרתי להחליף את היופי האמיתי בכזה שלא שווה כלום. התקשיתי להבין או להעריך מהו אושר אמיתי. היא, בכך שהייתה אשתי ואם ילדיי.
היום, היא מבלה את רוב זמנה עם בני הצעיר, בנג'מין. הוא רק בן שנה, והאחרים בני 3, וכבר לא זקוקים לתשומת לב רבה ממנה (וממני) כמו בעבר.
עכשיו יש לה את כל הזמן שרק תרצה לעצמה. היא הבינה שאין לה צורך באידיוט כמוני שלא יעריך אותה.
אז – לא הבנתי את זה. והיום? היום כבר מאוחר מדי."
היופי האמיתי, נמצא בפנים. חד משמעית. זהו עניין שהאיש הזה איחר להאמין, אנחנו מקווים שהסיפור הזה ילמד אתכם שלא לטעות כמוהו.
Post A Comment:
0 comments: