הוא לא יכול היה שלא לפרוץ בבכי שקרא את המילים הללו.
זה די נדיר שאנו נתקלים באנשים או שומעים על כאלה שבאמת דואגים לעלובי החיים, ל"מלקטי השאריות" של העולם. אקילש קומאר הוא אחד מהאנשים האלה.
אנחנו כל כך שקועים בחיינו מלאי הפריבילגיות ובבעיות העולם הראשון שכל כך קל לנו לשכוח את אלה שנלחמים על הארוחה הבאה שלהם. אך זהו צורך שקומאר הבחין בו כשהוא ישב לאכול ארוחת ערב במלון סברינה בקראלה.
זה די נדיר שאנו נתקלים באנשים או שומעים על כאלה שבאמת דואגים לעלובי החיים, ל"מלקטי השאריות" של העולם. אקילש קומאר הוא אחד מהאנשים האלה.
אנחנו כל כך שקועים בחיינו מלאי הפריבילגיות ובבעיות העולם הראשון שכל כך קל לנו לשכוח את אלה שנלחמים על הארוחה הבאה שלהם. אך זהו צורך שקומאר הבחין בו כשהוא ישב לאכול ארוחת ערב במלון סברינה בקראלה.
לאחר יום ארוך של פגישות, הוא הזמין את ארוחתו. כשהאוכל הגיע לשולחן, הוא הבחין בזוג עיניים קטנטנות משקיפות עליו דרך החלון. הוא הבחין כי היו אלה עיניים של קבצן שפשוט הזיל ריר נוכח מראהו של המזון הענוג שהוגש לשולחנות.
קומאר נופף לילד שייכנס, והוא נכנס בדלת עם אחותו הקטנה לצידו. הוא שאל אותם מה ירצו לאכול, והילד הקטן הצביע על צלחתו של קומאר, לכן הזמין עבורם את אותו הדבר בדיוק.
כשהאוכל החם הוגש, הילד הקטן התקשה להסתיר את רגשותיו. הוא היה כה נרגש מסעודת המלכים שהוגשה לפניו! בכל אופן, אחותו הפיקחית מנעה ממנו להושיט את ידיו לעבר המזון, כאילו מציינת כי עליהם ליטול ידיהם טרם יגשו למלאכה.
לאחר ששטפו את ידיהם, "ניקו" בדממה את הצלחות בשביעות רצון. כשסיימו, עמדו, הביטו בקומאר ועזבו את המסעדה. קומאר אפילו לא נגע במזונו עד שהם סיימו. הוא כבר הרגיש שבע. המבטים על פניהם מילאו את ליבו במזון לו נזדקק.
לאחר מכן, הוא סיים באיטיות את הארוחה שלו וביקש חשבון. כששב לשולחן, היה המום ממה שראה.
לא היה סימן של דולר על החשבון, אלא הודעה.
כשהבחין בכך, דמעות מילאו את עיניו. זה היה תוכן ההודעה:
"אין לנו מכונה שיכולה לחשב אנושיות. מי יתן ורק טוב יהיה מנת חלקך".
כמה מדהים זה? תודה, אקילש, על שלימדת אותנו שאין סימן של דולר בעבור נדיבות.
שתפו את סיפורו מחמם הלב הזה עם חבריכם כדי לעודד אחרים לשלם עם המטבע הנכון…הלב שלנו:)
Post A Comment:
0 comments: