אתם צריכים לקרוא את זה, לא משנה אם אתם נשואים או רווקים.
בחור אחד חזר הביתה מהעבודה ואשתו הגישה לו ארוחת ערב. הוא תפס את ידה ואמר לה שיש לו משהו מאוד חושב לספר לה. הוא ראה את הכאב בעיניים שלה ולא הצליח לפתוח את הפה כדי לומר מילה, אבל בסוף הוא הצליח להגיד משהו. הוא אמר לה שהוא רוצה להתגרש. האישה ישבה בשקט ולא נראתה מוטרדת, אבל שאלה בעדינות מדוע הוא רוצה בכך.
הם לא דיברו בהמשך הערב. היא בכתה ודרשה לדעת מה קרה לו.
זה היה קשור לנישואים שלהם, אבל הוא לא יכול היה לומר מה. הלב שלו כבר לא היה שייך לה, אלא לאחרת בשם ג'ואן. הוא כבר לא היה מאוהב באשתו. במקום, הוא ריחם עליה. הוא הרגיש אשמה, אבל כתב הסכם גירושין בו היא תקבל את הבית, הרכב, ו-30% מהעסק המשותף שלהם.
אפילו שהם היו יחד 10 שנים, עכשיו הם היו כמו זרים. הוא ריחם עליה, האנרגיה שהייתה אבדה, אבל שום דבר לא הולך לשנות את העובדה שהוא אוהב את ג'ואן. היא החלה לצרוח לפתע ורעיון הגירושין היה כעת ברור מתמיד.
ביום המחרת הוא חזר הביתה ולא רצה לאכול ארוחת ערב, אבל היה עייף מאוד, ולכן הלך ישר למיטה. הוא ראה את אשתו כותבת משהו על השולחן. ברגע שהתעורר, היה עדיין ישבה שם וכתבה, אבל לא היה לו אכפת, לכן הסתובב והמשיך לישון. בבוקר היא הציגה בפניו את תנאי הגירושין. היא לא רצתה ממנו דבר, אבל רצתה התראה של חודש לפני הגירושין.
הם היו צריכים לחיות חודש יחד כאילו דבר לא קרה. הסיבה שלה לכך הייתה כי לבן שלהם יש חודש עמוס במבחנים והיא לא רוצה שהנישואים השבורים שלהם יטרידו אותו. האיש הסכים. אבל הייתה עוד סיבה אחת. הוא היה חייב לשאת אותה לחדר שלהם בכל יום ממש כמו ביום שהתחתנו, למשך כל התקופה. למרות שהוא חשב שהיא השתגעה, הוא הסכים.
לאחר שביטא את הרצון שלו להתגרש הם לא באו במגע פיזי, לכן ברגע שהוא נשא אותה בזרועותיו שניהם הרגישו רע מאוד. הבן שלו עמד מאחוריהם, מחא כפיים ואמר:"אבא נושא את אימא בזרועותיו!" זה גרם לו לכאב רב.
הוא הלך 10 מטרים עם אשתו בזרועותיו והיא עצמה את עיניה וביקשה ממנו שלא יספר לבנם על הגירושין. הוא הלך לעבודה ונסע לבדו. ביום המחרת הם היו יותר רגועים. היא נשען כנגד החזה שלו והוא הריח את הבושם שעל החולצה שלה. הוא הבין שלא חשב על זה כהלכה ושהיא כבר לא כל כך צעירה, יש לה קמטים ושיער לבן. זה היה הנזק הברור לנישואין שלהם. הוא שאל את עצמו מה הוא עשה. במהלך היום הרביעי הוא הרגיש כאילו שבה אליהם חלק מהחום והחיבה. הוא חשב על איך האישה הזו נתנה לו 10 שנים מהחיים שלה. במהלך היום החמישי והשישי המצב המשיך כך והוא לא רצה לספר לה שום דבר על ג'ואן.
עם כל יום שחלף, זה נהיה קל יותר לשאת אותה והוא התחיל להתרגל למשקל שלה. בוקר אחד בעודה מחליטה מה ללבוש, היא ניסתה שמלות רבות אך כולן היו גדולות מדי. הוא הבין שהיא רזתה מאוד ובגלל זה לא הרגיש את כובד משקלה. הוא הבין שגרם לה לכאב ומרירות.
הוא נגע בשיער שלה והבן שלהם נכנס לחדר ואמר שהגיע הזמן שייקח את אימא לחדר שלהם. זה כבר הפך לחלק מרכזי בחיים של הבן שלה. האישה חיבקה אותו וכיסתה את פניו. הוא חשש שמא יש לו הרהורי חרטה בנוגע לגירושין. כשהחזיק אותה, הוא הרגיש כאילו זה היה היום הראשון לנישואין שלהם. היא ליטפה את צווארו בעדינות וטבעיות והוא אחז בה בחוזקה, ממש כמו ביום הראשון לנישואין שלהם. הוא חיבק אותה, אבל הרגיש כמה היא רזה וזה גרם לו לעצבות רבה. במהלך היום האחרון הוא פשוט חיבק אותה ולא רצה לעזוב. הוא הבין שלא הייתה להם טיפה של פרטיות.
הבן שלהם הלך לבית הספר, הוא נסע למשרד, השאיר את הרכב מבלי לנעול אותו, טיפס במעלה המדרגות וג'ואן פתחה את הדלת. הוא אמר לה שהוא לא רוצה להתגרש מאשתו. ג'ואן הביטה בו ושאלה אם יש לו חום, אבל הוא רק ענה שהוא אוהב את אשתו. הכל הפך לשגרה, כל מה שעשו, וזה נהיה משעמם. הם לא העריכו את הדברים החשובים והפרטים הקטנים בחיים שלהם. הוא אמר לה שזה בדיוק מה שעשה בחודש האחרון. ג'ואן התחילה למרר בבכי, סטרה לו וסגרה את הדלת. הוא הלך לחנות הפרחים וקנה זר לאשתו. המוכרת שאלה אותו מה לכתוב על כרטיס הברכה והוא ענה: "אשא אותך בכל בוקר עד שהמוות יפריד בינינו". הוא הגיע לבית עם פרחים בידו וחיוך, רץ במעלה המדרגות, אבל מצא את אשתו מתה.
היא נאבקה בסרטן והוא היה כל כך עסוק עם ג'ואן שבכלל לא הבין זאת. היא ידעה שהיא הולכת למות ובגלל זה ביקשה ממנו התראה של חודש לפני הגירושין כדי שהבן שלהם לא יחוש במתח מכל העניין.
לפחות בעיני בנו, הזיכרון האחרון מאמו הוא האהבה ששררה בין הוריו. אלו הם פרטים קטנים אך חשובים במערכת היחסים. זה יוצר אווירה שגורמת לאושר ושמחה. נסו לשמור על שמחה בנישואין שלכם. כל הסיפורים הם אותו הדבר, בני הזוג מוותרים רגע לפני ההצלחה הגדולה. אנחנו לא מעריכים משהו עד שאנחנו מאבדים אותו.
אנחנו מקווים שזה יגרום לכם לחשוב פעמיים.
